החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא מיום 04.05.11, אשר קיבל את הערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל מיום 10.06.10 (כב' הרשמת מרי יפעתי), וקבע כי המשיבה היתה רשאית לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת ולגבות את הסכום הנוסף שנקבע כסנקציה על אי תשלום חובה במועד, כפי שיפורט ביתר הרחבה בהמשך.
2.תיאור העובדות הרלוונטיות ותמצית פסק דינו של בימ"ש קמא-
כעולה מפסק הדין, המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת ע"ס סך 1,000,000 ₪. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יעמוד החיוב על סך 280,000 ₪ בלבד, אשר ישולם בשלושה תשלומים. בנוסף, נקבע בהסדר הפשרה כי "בכל מקרה של אי תשלום באופן מלא ובמועד- תועמד כל היתרה לפירעון מיידי, בתוספת של 20,000 ₪ + מע"מ כשכ"ט עו"ד נוסף, והיתרה תישא הצמדה וריבית כחוק על חוב פסוק מאותה עת ועד התשלום בפועל"
אין מחלוקת כי המבקשת שילמה את התשלום האחרון באיחור של 17 יום, אולם נמנעה מלשלם את תשלום הפיצוי שבסעיף הסנקציה. לפיכך פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל לגביית תשלום זה.
המבקשת מצידה הגישה בקשה בטענת "פרעתי". אף שהודתה כי איחרה בפרעונו של התשלום השלישי והאחרון. לטענתה המדובר היה בטעות אנוש בתום לב, אשר אינו מזכה את המשיבה בקבלת הסכום הנוסף שנקבע בסנקציה.
רשמת ההוצאה לפועל קיבלה את טענת המבקשת וקבעה כי דרישתה של המשיבה לאכיפת סעיף הסנקציה מהווה חוסר תום לב בעמידה על זכות, וע"כ, כאמור, קיבלה את בקשת המבקשת וחייבה את המשיבה בתשלום הוצאות בסך 2,500 ₪.
על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית משפט השלום בכפר סבא.
בית המשפט קיבל את הערעור תוך שהוא מגדיר את המחלוקת בין הצדדים כך: "למעשה חלוקים הצדדים בשאלת גבולותיו של תום הלב בנסיבות של הפעלת סעיף סנקציה הסכמית לאחר איחור בקיום חיוב".
לאחר דיון מעמיק בסוגייה זו, ותוך שהוא מסתמך על תקדימים בפסיקה, מהפן המשפטי, ועל עדויות שנשמעו בפניו מהפן העובדתי, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי "התנהלותה של המשיבה (היא המבקשת בעניינינו ו.פ) אינה יכולה להיקרא "טעות אנוש", כפי שמבקשת המשיבה לטעון, כי אם התנהלות בלתי מתיישבת עם החובה לקיום חיוביה על פי פסה"ד. בנוסף, יש להתחשב בעוסדה כי מדובר בפסק דין המבוסס על הסכמות הצדדים. משהסכימו ברי פלוגתא על הסכמות הסותמות את הגולל על החלוקת, הרי שהסכם הפשרה הנחתם על ידם הינו מערכת כוללת של איזונים ובלמים המבטאת את נכונותם לסיים את המחלוקת בהספד או רווח כאלו או אחרים. יכול, ובעל החוב יסכים להפחתת חוב החייב כלפיו וזאת תחת פירעון מהיר יותר של חובו המלווה בסנקציה חריפה במידה ויאחר החייב בתשלום. איזון זה אין להפר אלא במקרי הקיצון, שזה שבפני אינו נמנה עליהם".
בית משפט קמא דחה את הטענה לפיה יש להתחשב בכך שהמבקשת הינה רשות שלטונית המחזיקה בכספי ציבור. על כך העיר בית משפט קמא כי "במחדליה של המשיבה יש משום העברת מסר שלילי לציבור באשר לנורמות התנהלות בקיום חיוב בהסכם ובפס"ד... מכאן המסקנה היא כי אין לראות בפתיחת תיק ההוצאה לפועל ע"י המשיב משום עמידה על זכות שלא בתום לב".
לפיכך, כאמור, התקבל הערעור, ונקבע כי תיק ההוצל"פ לא יסגר ובמסגרתו תגבה קרן יתרת החוב בלבד ללא חיובים נוספים, כפוף לסילוקה בתוך 30 יום.
3.טענות המבקשת-
המבקשת אינה משלימה עם פסיקת בית משפט קמא וטוענת כי האיחור בתשלום החוב, איחור בן 17 יום בלבד, הוא "איחור פעוט וזניח" שאינו אמור להביא לכדי "סנקציה מכבידה על המבקשת". המבקשת מוסיפה וטוענת כי החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל היא ההחלטה הנכונה, וכי יש לתת להסכמה אליה הגיעו הצדדים "פרשנות תכליתית והגיונית, הדבר מחייב כי כל צד ינהג במשנהו בהגינות ובתום לב".
לפיכך, לטענת המבקשת, טעה בית משפט קמא בקובע כי על צד המאחר בתשלום לקבל אישור מבית משפט, וטוען כי המבקשת כלל לא ידעה על האיחור וכיצד יכלה לבקש אישור לו. טעה בית משפט קמא בכך שהתעלם מהעובדה כי מדובר באיחור קל וזניח, שנבע מטעות ולא מחוסר תום לב. טעה בית משפט קמא בכך שדחה את הטענה כי מדובר ברשות שלטונית, וכי ההחלטה הופכת את כספי הציבור "לבזבוז ולהפקר".
לסיכום טוענת המבקשת כי בנסיבות העניין, כאשר היא שילמה את מלוא החוב ולא היה בכוונתה להפר את ההסכם או לזלזל בפסק הדין שניתן במסגרת הסכם הפשרה, חיובה לשלם סכום נוסף בגין איחור מזערי שלא גרם למשיבה כל נזק, פירושו ענישה ללא תכלית, בזבוז כספי ציבור ופגיעה בפעילותה השוטפת של המבקשת.
4.דיון-
הלכה היא כי לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123; רע"א 8725/10 בנימין לוי נ' אורן בוארון "נבו" מיום 25.05.11; בע"מ 3897/11 פלוני נ' פלונית, "נבו" מיום 23.05.11)
בעניינינו, לא עולה כל שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הפרטני בין הצדדים.
גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט סוקר את ההלכה המשפטית, ואת העובדות המיוחדות בעניין שבפניו, ובמכלול הדברים מגיע למסקנה לפיה המשיבה זכאית לגבות את הסכום עליו הוסכם בסעיף הסנקציה.